אל-וט 2001 בע"מ נ' בריטיש איירוואיס פלס ואח'

החלטה

א.הרקע לבקשת ועיקר טענות בעלי הדין

1.מונחת בפני בקשת הנתבעת מס' 1 בתובענה (להלן: "המבקשת") לדחות את תביעת התובעת (להלן: "המשיבה") על הסף מן הטעם שעל יחסי בעלי הדין חלות הוראות אמנת ורשה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית (להלן: "האמנה") כפי שאומצו בחוק התובלה האווירית תש"מ-1980 (להלן: "חוק התובלה") וכי לאור הוראות האמנה וחוק התובלה – אין לתביעת המשיבה נגד המבקשת על מה שתסמוך.

2.כפי שעולה מסעיפים 4 ו-6 לכתב התביעה, המבקשת הינה בבחינת המוביל כנטען בסעיף 0 לכתב התביעה. המטען הובל על ידי המשיבה, הגיע לנתב"ג ביום 11.2.09 והועבר על ידה ובאחריותה לנתבעת 2 (להלן: "ממ"ן").

3.כנטען בכתב התביעה, המטען שהכיל פריטים חייב אכסונו בתנאי קירור וכי חרף העובדה שבשטר המטען כמו גם על אריזת המטען נרשם במפורש שהמטען חייב בקירור - הדבר לא נעשה.

יתר על כן, המשיבה טענה כי נציג המבקשת הודה באחריותה של זו וטען כי הדבר אירע בשל חוסר תשומת לב.

4.המשיבה טוענת כי הנזק למטען התגבש לאחר סיומה של התובלה האווירית ובתקופת האחסון הקרקעי ומשכך, לא חל חוק התובלה ואין המבקשת רשאית לחסות בצילן של ההגנות על פי האמנה.

כמו כן נטען כי הן המבקשת והן ממ"ן התרשלו באופן רבתי.

5.המבקשת טענה בין היתר כי מאחר וגם לשיטת המשיבה אירע הנזק שעה שהמטען לא היה באחריותה של המבקשת - היא פטורה מכל אחריות לנזק הנטען והמוכחש.

6.המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבה לא הגישה כל מחאה בכתב בדבר הנזק באופן המתחייב מהוראת האמנה.

ב.דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות בעלי הדין בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם, אני דוחה את בקשת המבקשת ואלו נימוקיי:

1.המשיבה טענה בסיכום טענותיה ובזיקה למבחן הנקוט בסעיף 18 לאמנה - כי הנזק לא אירע בגדר ההובלה האווירית אלא לאחר סיומה לאחר שהמטען יצא משליטתה והשגחתה של המבקשת.

המשיבה טוענת כי המחדל הנזקף לפתחה של המבקשת נוגע להימנעותה של האחרונה להעביר מידע לממ"ן באשר לאופן בו יש לטפל במטען (סעיף 16 לכתב התביעה).

2.בהינתן כי המבקשת הינה המוביל, יש ליתן את הדעת לפרשנותו ומשרעת תחולתו של סעיף 10 לחוק התובלה (כותרתו: "פטור מאחריות לפי דינים אחרים") - ולפיו:

"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק לרבות נזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל אילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".

3.עסקינן בהוראת דין הקובעת פטור מאחריות וככזו, יש לפרשה בצמצום ובכלל זה לקבוע כי תחום פרישתה נוגע לשלב ההובלה בלבד.

ב-ע"א (י-ם) 9366/06 פרדני אהרון נ. רשות שדות התעופה ואח' (פורסם בנבו) הביע בית המשפט את הדעה לפיה:

"הרישא של סעיף 10 אינה מתמקדת כלל ועיקר בעילות התביעה של הנפגע אלא באחריותו של המוביל".

עמדה זו, מתיישבת גם עם דברי ההסבר לסעיף 10 בהצעת חוק התובלה האווירית שם נאמר: